רילוקיישן בתנאי אי ודאות 

רילוקיישן באי ודאות

אסף ומיכל וילדיהם מתגוררים כבר שנה וחודשיים בהודו. לפני כמה שנים, אם מישהו היה אומר למיכל שהיא תגור עם משפחתה בהודו היא הייתה אומרת שהוא הוזה. חצי השנה הראשונה אכן היתה קשה, בעיקר ליותם הבן הגדול, בן ה- 10, שתמיד היה שקט ומופנם והתקשה מאוד להסתגל לבית הספר החדש. לאחרונה יותם השתלב בנבחרת הכדורגל של בית הספר, התחבר לילד הבריטי שגר מולם ונראה ש"מצא את עצמו". התאומות בנות השש נכנסו לגן חובה והפתיעו את כולם בהסתגלות מהירה. אולי בגלל שקד החברה הישראלית שהייתה בגן ואולי משום שהן שתיים ביחד. מיכל לומדת אנגלית בצורה אינטנסיבית, משחקת טניס ולהפתעתה גילתה שהיא נהנית מפסק זמן נעים ומפנק באמצע החיים. דוקא עכשיו כשהיא מרגישה שהדברים התייצבו, חברת ההייטק ,מטעמה נשלח אסף, נמצאת בתהליכי צמצום. אסף חוזר לאחרונה טרוד שלא לומר עצבני מהעבודה ומקבל מסרים מדאיגים מהארץ לגבי המשך הפרויקט שהוא עומד בראשו. חזרה פתאומית לארץ נשמעת לה עכשיו כמעט הזוייה - הם מצאו כאן דירה חלומית ולשם כך התחייבו על שכר דירה של חצי שנה מראש, הדירה שלהם בארץ מושכרת עד סוף השנה, מעבודתה כמנהלת מחלקת רכש התפטרה והיא יודעת שמאוד מרוצים ממחליפתה, הילדים נמצאים באמצע שנת לימודים ועדיין לא הגיעו לרמת האנגלית הגבוהה שרצתה להעניק להם באמצעות הנסיעה, הם עוד לא הספיקו לטייל בתאילנד ובסרילנקה כמו שתכננו, שלא לדבר על הביקור המתוכנן של אחיה שלקח חופשה מיוחדת מהעבודה בשביל לחוות איתם את החיים בהודו.
אנו חיים בתקופה רבת אי ודאות והיציאה לרילוקיישן מגבירה זאת. מי שבחר לצאת לרילוקיישן, בחר ללכת אל הלא נודע. גם כאשר אוספים מראש אינפורמציה רבה וגם כשהולכים למקום בו חיים ישראלים שמשחזרים את החיים בארץ, עדיין רבים החידושים, השינויים והגילויים שיהיו מנת חלקו של המוצב ומשפחתו. בתקופה זו של משבר כלכלי עולמי, האי ודאות גדלה ואנשים רבים הנמצאים ברילוקיישן נדרשים להתמודד ,בנוסף לקשיים האובייקטיבים של רילוקיישן ,גם עם מציאות עסקית אירגונית דינמית מאוד ועם אי ידיעה לגבי מועד סיום העסקתם. לפיטורים ברילוקיישן השפעה קריטית על חיי המשפחה כולה, שעשויה להתמודד עם התראה קצרה המצריכה חזרה מהירה ולא תמיד קלה ארצה. מצב זה, מורכב עוד יותר כאשר מדובר בעובדים אשר יצאו לרילוקיישן עם חוזה עבודה ספציפי לארץ הרילוקיישן, ללא המשך תעסוקה בארץ.

למה האי ודאות כל כך קשה לנו ?
הצורך בקביעות מוטבע בנו מינקות. "תינוק נוח" הוא תינוק הפועל בדפוסים קבועים המותאמים למשפחה בכל הקשור לאכילה, עירות ושינה, כילדים אנו מתחנכים בסביבה קבועה עם סדר יום קבוע ועם טקסים חברתיים ומשפחתיים יומיים קבועים. אנו מצופים להתאים את עצמינו לציפיות ולכללים קבועים בבית הספר ומקבלים תגמולים על עמידה בתלם. אנו מונעים מתוך סכמות ברורות של פעולה ותוצאה- "אם תלמד טוב, תקבל ציונים טובים, אם יהיו לך ציונים טובים תוכל לבחור מקצוע טוב, אם יהיה לך מקצוע טוב תוכל לקבל יציבות ותמיד תהיה לך פרנסה..."
זהו שלא....- בעוד שמרבית התהליך החינוכי שאמור להוות הכנה לחיים, נעשה בתוך מערכת שגרתית, קבועה וברורה, כשאנו מתבגרים אנחנו מגלים שהחיים האמיתיים שונים מאוד מההכנה- בעולם התעסוקתי של היום קשה להגדיר "מקצוע טוב" בו יש יציבות, אין אירגונים גדולים שמבטיחים עבודה לכל החיים, וותק והתמדה של עשרות שנים במקום עבודה אחד אינם מוערכים תמיד ויש אף שיפרשו זאת כלוזירות ופחד להתמודדות. בכל מקום ובכל רגע אנחנו צפויים לשינויים באופי האירגון, באופי העבודה, במצבת כוח האדם ובאופציה לפיטורים.
משמעות האי ודאות והארעיות ברילוקיישן
נראה שלאנשים שבחרו ברילוקיישן יש מידה של סבילות לאי ודאות. הם אנשים שיכולים להתמודד עם שינויים וחידושים ופעמים רבות אף רואים בכך אתגר, גיוון, והתחדשות. עם זאת, הצורך הטבעי של רובינו הוא להקטין את מידת האי ודאות שמסביבנו וכך גם ברילוקיישן, בונה המשפחה בהדרגה שגרה תפקודית שתורמת לתחושה של שליטה וביטחון. במציאות העכשווית, היכולת לשלוט ולקבל החלטות כמו מתי ואיך אני מסיים את תקופת הרילוקיישן , אינה אפשרית תמיד. תחושת הארעיות עלולה לגרום לתחושת מתח וחרדה, התכנסות בעצמך וחוסר רצון להתאמץ מול המשימות העומדות בפני כל אחד במשפחה - נטייה של העובד לשמר את הקיים בעבודה ולא ליזום מהלכים חדשים שכן מועברים מסרים של הקפאה וצמצום, חוסר רצון של הילד להתאמץ בלימודים שכן ממילא יגיע בקרוב לארץ ושם התכנים שונים, חוסר מוטיבציה של בת הזוג לחפש עבודה בשביל תקופה זמנית או חוסר רצון להשקיע בפיתוח חברויות שכן אלו קשרים בלי עתיד. במצב כזה עלולה להתפתח תחושת קיבעון ולעיתים אף דיכאון.

איך מתמודדים עם אי ודאות בעבודה -
תום הינו מנהל שיווק בחברת נדל"ן ישראלית שבונה במזרח אירופה. כשהגיע למזרח אירופה הוא היה מלא רעיונות לשיווק, הוביל אסטרגיות חדשניות והדירות נמכרו בקצב מסחרר. בשנה האחרונה אין התחלות בנייה, קצב הבניה הואט או נפסק והחברה ממשיכה לשווק רק פרויקטים שנמצאים בתהליך בנייה. המשכורת של תום שבנויה גם מאחוזי המכירה, ירדה פלאים, התקציב השיווקי צומצם למינימום , רוב צוות המכירות פוטר ותום הפך בעצם לאיש מכירות פאסיבי המחכה במשרד ללקוחות וסוכנים אשר כמעט ולא מגיעים. הוא יודע שיש באירגון ביקורת על תיפקודו אך כבר מזמן חש שהדברים אינם בשליטתו ובמציאות שנוצרה אין לו אפשרות להוביל מהלכים שיווקיים.
עוז גם הוא מנהל שיווק בחברת נדל"ן במזרח אירופה המתמודד עם בעיות דומות. הוא נאלץ לפטר את כל הצוות והשאיר רק עובדת איכותית אחת ממוצא סיני, הנמצאת כל היום במשרד המכירות. במרבית הימים הוא מתרוצץ בין הסוכנים השונים, יוזם מבצעים שיווקיים אך עד כה זה לא הוביל לשינוי מגמה והמכירות ממשיכות להיות נמוכות. לאחרונה הוא הצליח לבצע שני מהלכים משמעותיים- הוא הצליח באמצעות קשריו עם בנק מקומי גדול לסגור מימון בנקאי לאחד הפרויקטים וכן , באמצעות קשריה של העובדת, הוא הצליח לחבור לסוכנים סיניים ואם הכל ילך כמתוכנן, תיחתם בשבוע הבא עסקה גדולה למכירה של ארבעים יחידות דיור לחבורת סינים פנסיונרים מבוססים שמאמינים שדוקא עכשיו כדאי לקנות נדל"ן זול במזרח אירופה.
דוקא במצב אי ודאות חשוב שהעובד ינסה לגלות "פחות תום" ולהיות "מלא עוז"- לפעול מתוך שליטה,מעורבות והשפעה- להציב מטרות, לנסות להוביל תהליכים במקום עבודה, לנצל ולמצות הזדמנויות עסקיות, ליזום שינויים, התיעלויות ושיפורים ובכך לנסות לשפר את סיכויי החברה לשרוד את המצב הכלכלי הלא יציב ואף להגביר את נחיצותו כעובד אקטיבי ותורם. במידת הצורך, יש לנסות להיות יצירתיים בחיפוש אחר מקורות פרנסה נוספים או חילופיים (פתיחת עסק קטן, חיפוש אחר מוצר או ידע ייחודי שיש בארץ המוצא ואין ברילוקיישן- מתן שיעורים בעברית, בישול ואפייה ישראלים ועוד). ניתן לפעול במקביל תוך בדיקת חלופות תעסוקתיות בארץ הרילוקיישן ובארץ המוצא בו זמנית - ניתן באמצעות האינטרנט להתחיל תהליכי חיפוש עבודה ובמידת הצורך לרכז מספר ראיונות בביקור בארץ. חשוב, גם במצב שגרה וכל שכן בתנאי אי ודאות, לבסס רשתות תמיכה חברתיות ותעסוקתיות בארץ הרילוקיישן ובארץ היעד.



איך מתמודדים עם אי הודאות בבית -
נחזור למיכל ואסף- יותם הבן הבכור חזר הביתה מדוכא. פייר חברו האנגלי סיפר לו שהם עומדים לעזוב שכן אביו פוטר מעבודתו. זהו הילד השלישי בכיתה שעוזב באופן פתאומי בשל עבודת ההורים. יותם שואל את אמו אם גם הם עשויים לעזוב בקרוב ומציין שאם זה ככה כבר לא בא לו להשקיע באימוני הכדורגל המפרכים שכן המשחקים הכיפיים יהיו גם ככה רק בסוף השנה.חוץ מזה בזמן האחרון אבא מצוברח ולא מתאמן איתו בכדורגל כמו פעם. מיכל מתלבטת מה לומר לבנה.
חשוב לשמר את הסביבה המשפחתית כעוגן יציב, חם וקבוע. יש להעביר לילדים מסרים מרגיעים אך בפירוש לא שקריים. ילד שיחוש שההורים במתח ולא יקבל לכך כל הסבר, עלול לפתח חרדות קשות.מומלץ ליצור דיאלוג פתוח בנושא בעיקר עם הילדים, כמו במקרה של יותם,אשר חוו פרידה מחברים ומשפחות שעזבו באופן פתאומי את ארץ הרילוקיישן. אין צורך לשתף ילדים ב"רמזים" לשינויים ובתהפוכות יומיומיות אך יש לעדכן על אפשרות סבירה לשינוי שכן מעבר פתאומי ללא כל הכנה מוקדמת עלול להיות טראומטי. כדאי לנסות להגדיר לילדים טווח זמן ולו קצר, בו כן ישנה קביעות ("אנחנו יודעים שנישאר כאן לפחות עד לסוף הסמסטר הראשון"). חשוב להעביר מסר שגם אם המשפחה תשנה מקום מגורים, ההורים תמיד יהיו עם הילדים ויעזרו להם, לבוגרים יותר אפשר להסביר שהחיים רצופי שינויים ואתגרים ולחזק את הכוחות של הילד שכבר התמודד עם שינויים קודמים ביניהם הגעתו לרילוקיישן, להתמודד עם שינוי נוסף במידת הצורך. במקרה ותחושת האי ודאות נמשכת זמן רב ונראה כי היא גורמת לתחושת שחיקה ומתח הפוגעים משמעותית בבני המשפחה, ניתן כמובן להכתיב צעדים יזומים, לשקול הפסקת הרילוקיישן ולחזור לארץ המוצא, בה "היאוש נעשה יותר נוח" (?)...,

יש גם יתרונות...
תחושת הארעיות מהווה הזדמנות פז ללמוד להנות ולחיות "כאן ועכשיו"- לאפשר לעצמינו, לפחות ברגעים מסוימים, לשים בצד את התיכנון לעתיד שכן במילא קשה לעשותו ופשוט להנות מהרגע ומהחוויה העכשוית ברילוקיישן , לשאול את עצמינו מה אנחנו רוצים להפיק מהשהות במדינה הזרה ולנסות לממש זאת בהקדם האפשרי. את הטיול הגדול עם הפארקים שתיכננו לחופשה של שנה הבאה לעשות עוד עכשיו, להתחיל סופסוף את הקורס בספרדית שרצינו לעשות, להתחיל לצייר או לבנות רהיטים מעיסת נייר כמו שתיכננו שנעשה בפנסיה, לבלות בכל המסעדות ה"שוות" ובהופעות שכל התיירים רואים ואנחנו תמיד אומרים שבמילא אנחנו כאן ויש זמן ולקנות עכשיו את הכורסה המדהימה שאנחנו רוצים להביא לארץ.
העיקר- להנות, להעריך ולספוג את חויית הרילוקיישן. עם כל המתח, הויתורים (בעיקר של בת הזוג), האי ודאות והפרפרים בבטן של ההתחלה והסיום, במהלך התקופה ולבטח שאחריה, מרבית המשפחות לא באמת מצטערות ש"עשו את זה"...